דיקור יבש, בניגוד לדיקור הסיני המסורתי (אקופנקטורה), היא טכניקה שנמצאת בשימוש ע"י פיזיותרפיסטים ואורטופדים. זוהי טכניקה המבוססת על מחקרים, עקרונות פיזיולוגיים ומכאניים לחלוטין.
אין שום התייחסות בטכניקה זו למערכת האנרגיה, מרידיאנים או מונחים אחרים המצויים בשימוש בטרמינולוגיה של הדיקור הסיני. קיימים 2 סוגים של דיקור יבש:
דיקור יבש שטחי
מתבצע ע"י מחטים באורך של כ15 מ"מ. המחט מוכנסת בעומק קטן יחסית ומונעת בסיבובים או בתנועות החדרה והוצאה. מטרת טכניקה זו היא הורדת כאב מקומי או שחרור צלקות נוקשות ובעייתיות.
דיקור יבש עמוק
כששרירים פועלים יתר על המידה או מעבר ליכולותיהם כתוצאה מאימון לא נכון ומופרז, כתוצאה מטראומה וכו', נוצרת תופעה שקראת נקודת טריגר בשריר. נקודת הטריגר היא מצב שבו חלק מהסיבים של השריר, שאמורים להתכווץ בהרמוניה עם שאר הסיבים, מתכווצים עצמאית בתוך עצמם.
מצב זה יוצר מעין נקודות כיווץ פנימיות, שנשארות במצב כיווץ בתוך השריר וגורמות למתח יתר בשאר הסיב. נקודה זו גורמת לכך שסיב השריר הספציפי הזה לא מסוגל לתפקד כראוי בכיווץ ומגביל את התנועה כי איננו מסוגל להימתח.
נקודת הטריגר היא בדר"כ אוסף של מס' נקודות כאלו היוצרות נקודה מתוחה למגע, רגישה למגע, שלעתים גם מקרינה כאב לאיזורים מרוחקים יותר.
לפעמים ניתן לשחרר נקודות אלו ע"י עיסוי עמוק או טכניקות מנואליות אחרות אך לעתים הדרך היחידה היא דיקור יבש עמוק.
דיקור יבש עמוק מתבצע עם מחטים באורכים הנעים בין 15מ"מ-100 מ"מ (תלוי כמובן בעומק האנטומי של הרקמה משטח פני העור). הדיקור יוצר דימום מיקרוסקופי קל בנקודת הטריגר מה שגורם לאספקת דם לאזור ולשחרורה. המטופל חש מעין "קפיצה" בשריר ואח"כ התפקוד בדר"כ חש פחות כאוב והתפקוד
משתנה לטובה מיד לאחר הטיפול. נקודת הדיקור עצמה עלולה להיות רגישה כיום עד יומיים אחרי הטיפול.
יחד עם זאת, דיקור יבש איננו קסם אלא רק עוד טכניקה בטיפול הפיזיותרפיה. שאר הטיפול נועד כמובן להביא את הגוף למצב בו נקודות אלו לא יווצרו שוב. אם המנגנון שגרם לנקודות הטריגר לא יטופל, הנקודות יחזרו והמגבלה תמשיך.
נקודות חשובות לאזכור והתייחסות המטופל:
- חובה על המטופל לתת את הסכמתו לטיפול זה ואם מדובר בקטין מתחת לגיל 18, חובה הן הסכמתו והן הסכמת הוריו.
- חובה להימנע מטיפול זה אם המטופל סובל מחרדת יתר, פחד ממחטים, אלרגיה למתכות כפלדה רפואית, בעיות לב, זיהום, נפיחות לימפטית, חום עקב מחלה או אם המטופלת בהריון (באזורים כמו הגב התחתון במיוחד בשליש הראשון של ההריון). על המטופל לדווח על מצבים אלו לפני הטיפול.
- רצוי לאכול משהו לפני הטיפול שיעלה את רמת הסוכר בדם ולא להגיע על בטן ריקה (למרות שאין זה הכרח או התווית נגד לטיפול אלא רק המלצה).
- מטופלים לעתים חשים סחרחורת או בחילה תו"כ הטיפול, במיוחד במטופלים עייפים, עצבניים או מתוחים. אין זה מצב שאמור להדאיג רק מצריך דיווח למטפל בו הוא עוצר את הטיפול ונוקט צעדים על מנת להפסיק את התחושה.
- באזורים מסויימים כגון דיקור באזור בית החזה או בסמוך אליו. חובה על המטופל לדעת שקיים סיכון לpneumothorax (אוורת בית החזה או קריסת אוני) שנגרם עקב פגיעה בפלורה העוטפת את הריאות (למרות שהסיכוי לכך קלוש ביותר אם המטפל כמובן מכיר את האנטומיה ומתורגל בטכניקה זו). על המטופל לדעת שאם יחוש סימפטומים של קוצר נשימה או לחץ או כאבים בחזה המתגברים עם נשימה עמוקה, גוון כחול בעור, צניחה בלחץ דם או העדר שמיעה של זרימת אוויר בעת נשימה בעקבות הטיפול, חובה עליו לגשת לחדר מיון ולבדוק את רמות הסטורציה בדם. מידע זה ניתן כאן מתוך אחריות מקצועית, אתיקה רפואית, ודאגה לשלום המטופל שכל מטפל אמור ליידע את מטופליו עפ"י חוק לפני טיפול בטכניקה זו.
- יום או יומיים אחרי הדיקור האזור בו בוצע הדיקור עלול להרגיש מעט כאוב או כאילו עבד קשה. חשוב שהמטופל לא ייבצע פעילות מאומצת באזור זה כ24 שעות לאחר הדיקור.
- המטפל שמבצע את דיקור יבש אמור להיות פיזיותרפיסט מוסמך בעל תעודה ממשרד הבריאות ומוסמך לביצוע טכניקה זו ע"י העמותה לקידום הפיזיותרפיה בישראל ועבר קורס אינטנסיבי ללימוד הנושא.
אני בטוח שהרבה מכם עכשיו מרגישים מבוהלים עד עמקי נשמתכם. רק זכרו שזוהי טכניקת טיפול מקובלת מזה שנים רבות בפיזיותרפיה ובאורתופדיה. היא נחקרה רבות ונמצאה כיעילה מאוד. הרבה אתלטים מקצועיים ממש "אוהבים" את הטכניקה הזאת כי היא מאוד יעילה. למרות זאת, כפי שנאמר זוהי איננה טכניקה של קסם. טיפול הפיזיותרפיה כולו ובמיוחד התרגילים שתקבלו לביצוע בבית מהמטפל, נועדו למנוע מנקודות הטריגר האלה לחזור ובסופו של דבר להחזיר אתכם למצב של כשרות וחזרה לפעילות.