טיפ שבועי
דורבן בעקב
דורבן בעקב או בשמו המקצועי plantar fascitis הינו מצב שבו קשת כף הרגל ורקמת הפאציה שבה נהיים דלקתיים במיוחד באיזור בחיבור לעקב. מצב זה יוצר כאבים עזים באיזור העקב בעת דריכה ועמידה ממושכים. לעתים אם הבעיה לא מטופלת, נוצרת הסתיידות באיזור זה ובצילום רנטגן ניתן לראות כמו מעין זיז או דורבן.
הטיפול הראשוני הנפוץ בקבלה אצל האורטופד הינו זריקת קורטיזון מקומית לטיפול מקומי בתהליך הדלקתי. טיפול זה אכן עוזר אך להורדת הדלקת.
מאמר שיצא השנה בקנדה בא לבחון האם יש הבדל בין זריקת קורטיזון לבין טיפולי פיזיותרפיה בכל הקשור לאינדקס כאב, רמת תפקוד בעבודה וכמו כן בדיקת אולטראסאונד לבחון את מצב קשת כף הרגל והפאציה. המחקר בוצע בקרב אנשים הסובלים מהבעיה ועובדים בעבודה המצריכה עמידה ממושכת.
המחקר בדק 2 קבוצות- אחת שקיבלה זריקת קורטיזון ותרגילי מתיחות והקבצוה השניה קיבלה טיפולי פיזיותרפיה. לאחר 6 ו:12 שבועות נבדקו שוב 2 הקבוצות ולא נתגלה כל הבדל בתוצאה הסופית ביניהן. 2 הקבוצות השתפרו בנוגע לכל המדדים.
ניתן להסיק מכך שטיפולי פיזיותרפיה אפקטיביים באותה מידה כזריקות קורטיזון לטיפול בדורבן בעקב.
לדעתי האישית (והמחקר לא בחן את הנושא הזה) ולדעת קולגות רבות שלי, אם הסיבה לבעיה עצמה לא תקבל התייחסות. לדוגמא אם הדורבן בעקב נגרם בגלל מנגנון תנועה ויציבה לא נכון שמתחיל באגן- חולשת שרירים, קיצור שרירים חוסר יציבות בקרסול וכו׳, אזי הבעיה תחזור לאחר שהדלקת הראשונית תחלוף. חשוב לבחון בכל מצב גם את העניין המכני וזה ניתן לעשות רק בטיפולי פיזיותרפיה.
בהצלחה
מהו באמת כאב? איך הוא נגרם ואיך נפטרים ממנו?
כאב מתחלק ל2 סוגים- כאב אקוטי שבדר״כ מעורב בו נזק לרקמות כגון פציעה בברך, שבר, נקע בקרסול וכו׳. זהו סוג של כאב שיכול להימשך בין 3-6 חודשים. כשהכאב נמשך מעבר לתקופה זו הוא הופך לכרוני. כאב כרוני כבר לא מציג תמונה של רקמות פגועות אלא מנגנון עצבי שממשיך להפיק את הכאב. האספקטים שמשפיעים עליו הם הרבה יותר מורכבים ויכולים לכלול- מתח, אורח חיים, מחסור בפעילות גופנית, מחסור בשינה, תזונה לקויה, מחשבות שליליות וכל דבר שמגרה את מערכת העצבים המרכזית והמוח בגירויים שליליים שתומכים ומגבירים את תחושת הכאב. לפיכך הטיפול בכאב כרוני הוא הרבה יותר מורכב.
כמובן שכאב כרוני עלול להיגרם גם ממנגנון תנועה לקוי שיוצר מתח על רקמות שבעבר נפגעו וכרגע הינן מגורות מבחינה תחושתית. לדוגמא אנשים פונים לרופא עם מחשבה שהם סובלים מ״דלקת בגיד ביד״ לדוגמא מזה חודשים רבים. הכאבים עצמם לא בהכרח מצביעים על כך שאכן יש דלקת בגיד ביד או בכתף או במרפק. כאב לא בהכרח אומר שיש נזק לרקמה. זה אומר שמבחינה עצבית המקום מגורה. יכול להיות שאכן יש מנגנון של נקודות טריגר, מגבלה בטווח תנועה עקב שבר ישן, חולשה מסויימת בשרירים או כל דבר אחר שגורם ללחץ מכאני על האיזור. אם כן, אכן צריך לפתור את אותו מנגנון מכאני בטיפולי פיזיותרפיה אך צריך גם לבחון אספקטים כלליים נוספים בגוף, אורח חיים, תזונה וכל הנזכר לעיל שיכולים להשפיע על המערכת העצבית בשידור תחושת כאב.
אני מצרף כאן סרטון קטן ומקסים שמסביר את מנגנון הכאב הכרוניhttps://www.youtube.com/watch?v=4b8oB757DKc
כמה מילים על פציעות ריצה בקרב נשים רצות מתחילות:
באופן סטטיסטי 70% מהרצים יפתחו איזושהיא פציעה שקשורה לריצה בטווח של שנה ובמיוחד בקרב רצים מתחילים. מחקר שיצא השנה ניסה לבחון את ההבדלים בקינטיקה הכללית של הגוף בין נשים רצות מתחילות לבין נשים רצות מנוסות.
המחקר בחן 19 רצות מנוסות ו:19 רצות מתחילות וניסה לבחון במס׳ מישורים את ההבדלים הללו. רוב ההבדל אובחן בכך שהתנועה של רצות מתחילות הראתה נטייה יותר לכיוון רוטציה פנימית של הירך (שנראה כ״קריסה״ של הברך ושאר הגפה תחתונה לכיוון מרכז הגוף או valgus). ממצא זה לווה בנטייה של אי יכולת לשמור על מרכז הגוף מאוזן מבחינת סיבולת.
ממצאים אלו מתווספים לממצאי מחקרים רבים אחרים שהראו את הקשר בין חולשה של הישבן (המסובבים החיצוניים של הירך) וליבת הגוף לבין פציעות ריצה.
המסקנה הנדרשת היא שנשים וגברים כאחד שמתחילים תכניות אימון של ריצה, חייבים במקביל לעסוק בתכנית אימון ספציפית לחיזוק שרירי הישבן ושרירי הליבה בכדי למנוע פציעות מסוג זה. כמו כן אדם שמתחיל לרוץ אחרי שנים של בטלה ונפצע מהר, מקבל מעין ״אסמכתא״ שפעילות גופנית זה לא בריא.
לפני שאתם מתחילים בתכנית אימון. גשו אפילו למפגש אחד אצל פיזיותרפיסט, בצעו אבחנה תנועתית מסודרת, גלו היכן החסרים העיקריים ותתחילו לטפל בכך. פציעות ריצה יכולות להיות כאבים בקדמת הברך שיכולים להימשך זמן רב וגם פציעות יותר מבניות כגון קרעים במניסקוס וחבל.
ירדתי אתמול לאיזור עזה עם ידידי היקר והפיזיותרפיסט המדהים- ישי לינדמן. הרגשנו צורך גם לתרום את חלקנו אז הלכנו לטפל בלוחמי גדוד 51 של גולני. יישר כח לבחורים האלה. העונג היה כולו שלנו
