האם קיים קשר בין הדרך בה אנו נושמים לכאבי גב, כאבי צוואר,כאבי כתפיים ולתפקוד ספורטיבי?

הרבה אנשים בבואם לרופא כשמתבקשים לנשום עמוק, הם מנפחים את החזה קדימה ולמעלה. זוהי למעשה הדרך הלא נכונה לנשום והינה הדרך בה רוב האנשים כיום נושמים.

במצב אידיאלי בזמן נשימה עמוקה, שריר הסרעפת שממוקם בתחתית בית החזה שלנו אמור להתכווץ, להשתטח כלפי מטה לכיוון הבטן ולאפשר לאוויר להיכנס לבסיסי הריאות. בזמן אותה התכווצות לכיוון הבטן, האיברים הפנימיים בבטן והלחץ ההידרו-סטטי בבטן גובר, הלחץ מופנה כלפי מטה לבסופו של דבר לוחץ ומותח את שרירי רצפת האגן שלנו. בזמן ששרירים אלו נמתחים, חיישנים קטנים בשרירים שנקראים muscle spindles חשים את המתיחה, שולחים את המידע התחושתי הזה למוח והמוח שולח פקודה לאותו שריר להתכווץ. עכשיו כששרירי רצפת האגן שלנו מתכווצים, האגן מתייצב ומאפשר לשרירים סביב האגן- שרירי הישבן, הבטן והגב לפעול בצורה הרמונית, להתכווץ במידה הרצויה ולייצב את האגן והגב. כמו כן, תנועה זו של הסרעפת ורצפת האגן שמדמה פעולה של בוכנה היורדת ועולה, גם יוצרת משיכה ורגיעה על חוליות הגב התחתון ועוזרות לווסת את הלחץ עליהן.

כשאנו נושמים כלפי מעלה או מנפחים את בית החזה מעלה, גם הסרעפת מתכווצת כלפי מעלה. השרירים שבעיקר עובדים הם שרירי הצוואר והחזה שפועלים על מנת להרים את בית החזה אקטיבית בזמן שמטרתם היא בעיקר לייצב את בית החזה מלמעלה ולא להרים אותו. תופעה זו יכול ליצור כאבי צוואר, כאבי כתפיים (כי גם הפעלת השרירים סביב השכמה תלויים במנח בית החזה). כמו כן תופעה זו יכולה עם הזמן גם ליצור תחושת צרבת (heart burn) כי משיכת הסרעפת למעלה גם יוצרת מצב בו הוושט מתקצרת ומיצי העיכול נמשכים עם המתח של הסרעפת מעלה.

לגבי הגב התחתון, בהיעדר התגברות הלחץ בתוך הבטן ומתח על רצפת האגן, שרירי הישבן, הגב והבטן פועלים יתר על המידה על מנת לפצות על חסר זה, הגב התחתון נכנס להקשתה לאחור (בגלל התרוממות בית החזה למעלה וכתפיים אחורה) ויוצר גם לחץ על חוליות הגב התחתון. בספורט בגלל הנשימה המאומצת, המתח והאדרנלין, הלחץ על הגב ועל איזורי הצוואר והכתפיים גובר הרבה יותר וגם השרירים מתכווצים לא בהרמוניה או במידה.

זה לא פשוט ללמוד טכניקת נשימה חדשה. התרגול צריך להתבצע בהדרכה של פיזיותרפיסט שמכיר את השיטה. הרעיון כאן הוא לא לחזק את השרירים אלא לתכנת מחדש את המוח. ככל שפעולה זו תתבצע יותר במשך היום, כך גם המוח יתחיל להבין את הפעולה הנדרשת ממנו ויתחיל לבצעה בצורה אוטומטית.

האם יש קשר בין ממצאי MRI להמצאות כאב בקרב אנשים שסובלים מכאבי כתפיים?

כאב בקדמת הכתף הינה תופעה מאוד נפוצה בקליניקות לפיזיותרפיה. הכאבים יכולים להתחיל בקרב אנשים מבוגרים וצעירים, מתאמנים ולא מתאמנים כאחד. מן הסתם בהגיעם לאורטופד הם ישלחו לבדיקת אולטראסאונד, MRI או מיפוי עצמות בנוסף לבדיקה פיזיקלית ע״מ לבדוק האם קיים נזק מבני לאחד הגידים בכתף ולפעמים התוצאות אכן חיוביות ומראות קרע חלקי/ מלא באחד מגידי הrotator cuff בכתף.

מחקר שיצא השנה ומתווסף למחקר שבוצע כאן בארץ עוד בשנות ה90 ומחקירם אחרים, מראה שאין כל התאמה בין רמת הכאב והתפקוד בכתף לבין ממצא ההדמיה.

המחקר השנה בחן קרוב ל400 משתתפים בגילאים 18-80 שהציגו קרע מלא (כלומר קרע דרך כל עובי הסיבים, לא מדובר בקרע בו הגיד התנתק מאחיזתו לעצם). למען האמת המכנים המשותפים שהציגו המשתתפים שדיווחו על רמת כאב גבוהה יותר היו אלו שסבלו במקביל מבעיות נוספות ובעלי רמת השכלה נמוכה.

המחקר שהתבצע כאן בארץ בשנות ה90 הראה ש50% מהאנשים בגילאי 50 ו70% מהאנשים בגיליאי 70-80 הראו איזושהיא רמה של קרע בסיבי גיד הrotator cuff בכתף ללא שום קשר להמצאות סימפטומים בכלל. 

כאבים בכתף נגרמים בעיקר בגלל חוסר איזון בין השרירים המייצבים את השכמה והכתף, נקודות טריגר שמצד אחד מגבילות את יכולתו של השריר להתכווץ או להימתח (ולפיכך לתפקד) ומצד שני יכולות להקרין כאבים לאיזור מרוחק יותר, מגבלות תנועה בגב וצוואר ועוד. עצם ממצא ההדמיה בMRI לדוגמא לא  מחייב בהכרח צורך בניתוח או שהקרע בכלל הוא הבעיה. כך שאם אתם סובלים מבעיה זו, גשו לטפל בה בפיזיותרפיה אצל פיזיותרפיסט שבוחן את כל מרכיבי ודפוס התנועה שלכם ומטפל בסוגיות הרלוונטיות לפי ממצאיו ולא רק הקלה נקודתית בנקודת הכאב או בגיד עצמו (למרות שיש מקרים בהם גם זה חשוב אך לא רק).

האם יש קשר בין שרירי ישבן לבין דלקת בגיד האכילס?

מחקרים בעבר כבר הראו שאנשים שסובלים מדלקת בגיד באכילס יש נטייה לרוץ עם יותר סופינציה בכף הרגל (מצב בו כף הרגל פונה פנימה). זה כמובן ע״מ להוריד את המתח והעומס מהגיד בזמן הריצה. יחד עם זאת חשוב לזכור שגם במקרים של דלקת בגיד בברך, בעיות בקרסול, דורבן בכף הרגל, דלקת בגיד האכילס או שלל בעיות בגפה התחתונה, יש השפעה ניכרת על כך מהמכניקה של שרירי האגן והירך- המקום בו מתחילה התנועה והיציבות של כל הגפה התחתונה. לדוגמא, בקרב מתאמנים בריאים, בזמן ריצה ידוע ששרירי הירך המרחיקים (glutues medius) מתכווצים לפני שהרגל נוגעת ברצפה, על מנת לייצב את הירך והאגן לפני האימפקט. גם שריר הישבן (gluteus maximux) מתכווץ בזמן ריצה על מנת לייצר הרחקה לאחור של הירך ובכך לדחוף את הגוף קדימה.

מחקר שיצא השנה בא לבחון את המכניקה של אותם שרירים בקרב אנשים שסובלים מדלקת בגיד האכילס. המחקר הראה ששריר הglutues medius, המרחיק הצידי של הירך, מתכווץ מאוחר יותר ובכך יוצר מצב שבו כף הרגל נוגעת ברצפה כשהאגן והירך אינם יציבים. זה בהחלט יכול לגרום לכך שהמכניקה התקנית בקרסול מתערערת ושרירי התאומים וגיד האכילס צריכים לפצות על כך דרך כיווץ יתר. גם שריר המרחיק האחורי הglutues maximus מתכווץ פחות בזמן הריצה בקרב מטופלים שסובלים מדלקת בגיד האכילס. זה בתורו יוצר זווית פחותה של הרחקה לאחור בירך ולפיכך מוריד מיכולת הגוף לדחוף את עצמו קדימה. מי שיפצה על כך כמובן הוא שריר התאומים דרך גיד האכילס.

לא ברור עדיין בדיוק מה היה כאן קודם- הביצה או התרנגולת, או האם הירידה בכיווץ שרירים אלו היא תוצאה של הדלקת בגיד האכילס או גורם. בכל מקרה אם אתם אכן סובלים מבעיה זו, מומלץ מאוד שהפיזיותרפיסט המטפל שלכם כן ייתן את דעתו לנושא זה. לגבי רצים בריאים- מכיוון שישנם מספיק מחקרים שבחנו את הקשר בין שרירים אלו לשלל בעיות בגפה התחתונה, חשוב שתסגלו לעצמכם שגרת אימונים שתכלול גם אימוני כח מגוונים לשרירים אלו כ3-4 פעמים בשבוע בנוסף לאימוני הריצה הרגילים שלכם.