כמה מילים על גורמי סיכון למתיחה במפשעה:
מתיחות של שריר, גיד או רצועה יכולות להיות מוגדרות גם כסוג או רמה מסויימת של קרע. כמובן שישנם מקרים מאוד קיצוניים בהם לא ניתן למנוע את הפציעה אך קיימים מס׳ גורמי סיכון שיכולים ללמד אותנו על הדרך למנוע אותם. בסביבות 10 אחוז מפציעות הספורט שמטופלות במרכזי שיקום ופיזיותרפיה קשורות למתיחה במפשעה, כאב בישבן וכאב בירך.
סקירה ספרותית שפורסמה השנה ריכזה 7 מחקרים איכותיים ביותר מתוך 5842 מאמרים רלוונטים לנושא. עיקר גורמי הסיכון למתיחות במפשעה בקרב אתלטים זוהו קודם כל כפציעה קודמת באיזור זה, כמו כן גיל מבוגר, ספורטאים צעירים שהבשילו ביולוגית מוקדם לגילם, חולשה של מקרבי הירך, היקף שריר נמוך סביב הירך, מגבלה בטווחי תנועה של קירוב הירך.
ממידע זה ניתן ללמוד שספורטאים צעירים ומבוגרים צריכים לבצע במיוחד חימום ארוך מהרגיל ומתון, לעבוד במקביל לאימוני הספורט גם על חיזוק מקרבי הירך ובכללם כל שרירי רצפת האגן והישבן. אנשים שסובלים מחוסר גמישות ברקמות הרכות סביב הירך ומטווחי תנועה מקוצרים, רצוי שיגשו לפיזיותרפיסט ע״מ לקבל תכנית אימון שתתמקד בנושא זה.
כמו כן אנשים שסבלו בעבר מפציעה זו צריכים להתייחס לכל ההמלצות שנזכרו בהקשר לחיזוק וטווחי תנועה כרלוונטים מאוד ולשלבם בתכנית האימונים השוטפת שלהם. מי שעדיין סובל מרגישות וכאבים באיזור זה בעקבות פציעה שעבר ומתאמן בהווה, רצוי מאוד שיגש לפיזיותרפיה למעקב, טיפול, חבישות ועזרה בחזרה לתפקוד מלא.
לסיכום, פציעות מסוג זה הן עניין שכיח אך בהחלט ניתן למניעה. לא לשכוח שכל ספורט עיקרי בין אם כדורגל, כדורסל ראגבי או כל ספורט מגע אחר מצריך אימונים תומכים של גמישות, טווחי תנועה, חיזוקים יעודיים ושיווי משקל. אחוז הפציעות הכללי יכול לרדת משמעותית בעקבות זאת.